סקירת ספרות

סקירה ספרותית:

אוהד שלום,

''שניים עשר פליטים שנמלטו מסוריה מול חופי טורקיה בשעה שניסו להגיע אל האי היווני קוס.''

על צלם האירוע מונחת דילמה דרמטית-האם לצלם ולהגיש סקופ לוהט,או לכבד את כבוד הילד הקטן ולנסות ללכת להצילו במקום לפרסם את תמונת גופתו.

ניו יורק טיימס וריטרס 3.9.15,

''פייסבוק חזרה בה מהחלטתה להסיר מהרשת החברתית את הצילום זוכה פרס פוליצר של "ילדת הנפלם" שצולם במלחמת וייטנאם - אחד הצילומים המפורסמים ביותר בהיסטוריה - בטענה כי אינה מתירה פרסום צילומי עירום של ילדים .''

''צילום של ילד עירום בדרך כלל מהווה הפרה של הסטנדרטים הקהילתיים שלנו,ובמדינות מסוימות אפילו יכולה להיחשב כפורנוגרפית ילדים. במקרה זה אנו מכירים בחשיבות ההיסטורית והעולמית של הצילום הזה בתיעוד רגע מסוים בזמן'',נאמר בהודעה שפרסמה פייסבוק.

הבעיה שחלה בפוסט שנמחק זה האם להתיר את פרסום תמונת העירום של הילדה ממלחמת וייאטנם שנחשבת לאחת התמונות ההיסטוריות החשובות ביותר,או לפעול ע''פי הקריטריונים שלה שבהם נאסר פרסום של תמונת עירום כללי ובדגש על עירום של ילדים שנחשבת לפורנוגרפיית ילדים.

פז''ם,מאקו 19.04.2017,

''עבד אלקדר האבק, צלם מלחמות ופעיל זכויות אדם, נכח במקרה באזור שבו התפוצצו מספר אוטובוסים עמוסים בפליטים שניסו להימלט מאזור הקרבות בסוריה. במקום לצלם את הזוועות, האבק נטש את המצלמה ועשה הכל כדי לנסות לעזור לניצולים. צפו בתמונות קורעות הלב מהפיגוע שבו נהרגו 126 בני אדם''.

צלם האירוע נתקל במחזה אימיים שיכל לסחוף אחריו שורה של פרסומים ורייטינג,אך העדיף לפעול מצפונית ומוסרית לפי עקרונותיו למען הצלת חיים ובכך סיכן את האופציה שלו בסקופ לוהט.

לילה אודינייב,מאקו 01.8.2012

''בציוץ שהתלווה לתמונה (שניהם הוסרו אחרי שהצעיר החל לקבל תגובות זועמות) הוא כתב: "איכס, מה לעזאזל?! יש פה איזה איש ששוכב לו על הכביש". לא ברור האם הצעיר הבין כי האיש פצוע, אבל סביר להניח שידע כי הוא נמצא בסכנת חיים גם אם הוא "רק" ישן לו באמצע כביש מהיר.''

''המשטרה זיהתה את הנפגע, גבר בשם קרייג וויליאמס (35) שנפצע באורח אנוש באמצע הלילה אחרי שככל הנראה סטה לנתיב נסיעה של התחבורה הציבורית ונפגע על ידי רכב אחר.

ויליאמס נמצא רק שעות ארוכות לאחר הפגיעה ונלקח לבית החולים הקרוב, שם מת מפצעיו''.

הצעיר שהעלה את הפוסט לא התחשב ולא פעל מוסרית בחשיבה לגשת לעבר האדם הפצוע על הכביש לצורך הגשת עזרה.אותו הצעיר העלה לרשת תמונות של הנפגע שרוע על הכביש חסר אונים ובמקום להגיש לו עזרה צילם והעלה את הנפגע במצב אנוש לרשתות החברתיות.

רועי קייס,02.04.17,YNET

''הרשויות בכוויית פתחו בחקירה נגד בעלת בית בבירה כוויית סיטי, בעקבות סרטון שבו נראית העוזרת שלה – עובדת זרה מאתיופיה – נתלית ביד אחת על החלון וקוראת לעזרה מבלי שבעלת הבית נחלצת לסייע לה. בסוף הסרטון נראית העובדת מאבדת את אחיזתה, נופלת ונחבטת בגג מתכת בקומה שמתחת. למרבה המזל היא נפצעה באורח קל בלבד.''

בסרטון הזה גם בעלת הבית פעלה לצורך הפרסום והרייטינג ולא לפי עקרונות מוסריים שהם מחייבים את האדם לעזור אחד לשני בשעות מצוקה,אך העוזרת לא פעלה כך,למרות שלטענתה צילמה לצורך כך שלא יאשימו אותה ברצח.

מערכת ישראל היום,09.09.15,

צלמת תקשורת הונגרית נתפסה מכה פליטים הבורחים ממחנה הפליטים שזועמים על היחס של המשטרה המקומית כלפיהם.

בסרטון הנ''ל נראה אב הבורח עם בנו הקטן והצלמת מושיטה רגל ומפילה את האב ארצה על בנו שפורץ בבכי.

לאחר המקרה דוו כי, הצלמת פוטרה באופן מייד עם הגעת התיעוד לתחנת הטלוויזיה המפעילה את האתר. מתחנת הטלוויזיה נמסר: "היום, עובדת ב-N1TV התנהגה בצורה בלתי מתקבלת. העסקתה בוטלה באופן מיידי".

סוזן סונטאג-הילום כראי התקופה

מהי המאגיה של התמונה והאם היא עדיין קיימת בחברה המודרנית? מהו היחס בין זיכרון לצילום?

כיוון שצילום תופס את החזר האור של דמות נתפסת האמונה שיש בו ללכוד חלק ממהותו. התצלום הוא המשכו של אדם ומאפשר להשגיח בו.

כיום אין את האמונה שרווחה בעבר שהצילום לוכד את רוחו של האדם, אולם מיוחסים לה עדיין כוחות מסויימים (ברתיעה מקריעה של תמונה) וכן פגיעה בזיכרון של אדם בהשחתת התיעוד שבו (מה שמתועד בחיצוני- הצילום מהווה את המסד לזיכרון- ולא החוויות האישיות שלנו). כמו כן- אנשים מקטלגים את זיכרון האירועים שעברו כצילומים (האירוע היה כ"סרט"). "הצילום הוא אמצעי לכליאת המציאות" (אדם יכול לדעת כיצד נראו הוא והוריו בילדותם- זיכרון חלופי).

רולאן בארת',צילום הלם

רולאן בארת'- המסר הצילומי

עפ"י רולאן בארת: מהם צילומי הלם, מהי השפעתם על הצופים, האם מופעל בצפייה הפרדוקס הצילומי?

הפרדוקס הצילומי הוא בעצם הקיום המשותף של שני מסרים. האחד הוא ללא קוד והאחר הוא בעל קוד (האומנות, הטיפול, הכתיבה או הרטוריקה של הצילום). הפרדוקס הוא לא קנוניה, אלא שהמסר המקודד מתפתח מתוך מסר חסר קוד (הפרדוקס המבני הזה חופף לפרדוקס אתי מבחינת הנייטרליות והאובייקטיביות של הכותב).

ענת באלינט,צרת רבים

האבל הפרטי הופך לנחלת הציבור בגלל חדירתה הגסה של התקשורת.דיון על המציצנות ברגעים הכואבים ביותר.

סרט הווידיאו של החתונה של קרן אבנעים רץ בפעם הראשונה במהדורת "היומן" של הערוץ

הראשון ביום שישי, ולא במכשיר הווידיאו הביתי, כפי שקורה בדרך-כלל. חתונתם של אורי

פל וקרן אבנעים היתה אמורה להתקיים ב- 5 ביוני, יום חמישי. שעות קשות וארוכות של

מתח עברו על בני המשפחה עד שנודע להם בבוקר המחרת מדוע לא הגיע החתן. אורי פל,

הוריו ושני חברים שהיו ברכב נהרגו בתאונת דרכים בדרך אל החתונה. בליל שבת שודר סרט

הווידיאו וביום ראשון פורסמו תמונות הסטילס בעמודי האמצע של "ידיעות אחרונות".

תמונות החתונה, שתיעדו את הכלה המחכה בשמלה הלבנה ואת החופה המיותמת, חשפו בפני

הציבור את הרגעים הקשים והפרטיים ביותר של המשפחה. אלה היו תמונות קשות לצפייה,

מפני שבזמן שידורן כבר היה ידוע לצופים שהכלה בתמונה ממתינה לאנשים שאינם בחיים.

דוקטור בועז גנור

בבואם להצדיק ולהסביר את אופן הסיקור התקשורתי של פיגועי טרור טוענים אמצעי התקשורת בדרך כלל שתי טענות מרכזיות:

 האחת היא שלתקשורת שמור תפקיד מרכזי בשיטת הממשל הדמוקרטית – להבטיח את "זכותו של הציבור לדעת", ערך זה מחייב לטענתם לסקר פיגועי טרור ללא כל צנזורה, מגבלה, או עכבה מוסרית או אחרת. גם אם המדיה משמת כפלטפורמה חיונית לארגוני הטרור ומסייעת להם בעקיפין הרי שתפקידה המרכזי בדמוקרטיה מונע מהעיתונאים כל התנהלות בדרך שונה מזו שבה הם נוהגים. הטענה השניה שבה מחזיקים אנשי תקשורת רבים הינה שבעידן המודרני הגורם הקובע את היקף ומאפייני הסיקור התקשורתי הם קודם כל שיקולי "רייטינג". כל עוד הציבור מעוניין לצפות בזוועות הטרור הרי שתמיד יהיה מי שימלא צורך זה ולא ניתן להגביל לפיכך או לשנות את מאפייני הסיקור התקשורתי. שתי קביעות אלה מחייבות התייחסות ובחינה יסודית . על פניו, המשוואה "דם שווה רייטינג" נראית כנכונה, אולם, זו נכונה רק עד גבול מסוים. כאשר הציבור נחשף לתמונות קשות במיוחד של צילומי תקריב של חלקי גוויות למשל, או לשידורים חוזרים ונשנים של מראות ההרס וההרג בזירת הפיגוע, הרי שחלק מציבור זה לכל הפחות בוחר לסגור את הטלוויזיה, לעבור לתחנה אחרת או להעסיק את עצמו במלאכה אחרת.

לפיכך נושא הדילמה בפרויקט שלי הוא:דילמת הצלם:בין הנאמנות לפרופסיה לבין הנאמנות לערכים ההומאניים