רפלקציה

תהליך העבודה שלי לא היה קל בכלל.

ברגע שיקבלתי את העבודה שלי תיארתי לעצמי שמרבית הצלמים יפעלו דווקא עפ''י הערכים האנושיים.למרבה הפלא במהלך עבודתי נתקלתי דווקא להיפך ממה שציפתי להיתקל בו,דווקא מרבית הצלמים התקשורתיים מעדיפים שלא לעזור לאותם בני אדם אלא לתעדם במצבי חוסר אונים ובכך לזכות ברייטינג.

התמונות שראיתי במהלך עבודתי היו קשות למראה,כלומר בכל תמונה ותמונה המראות היו מחרידים יותר ויותר ככל שהתקדמתי עם עבודתי.

כאשר הגעתי למצב שבו קיבלתי כמעין ''סטירה מעוררת'',נגלתי למצב שאכן קורה בימנו באופן יום יומי.אנשים מחליטים לקחת את גורלם של אנשים אחרים ומעדיפים שלא לפעול על מנת לעזור להם אלא לתעדם ובכך לזכות בתהילה וברייטינג.

בסיום עבודתי נשארתי חסר מילים,מה שחשבתי בתחילת דרכי היה ההפך המוחלט ממה שתיארתי לעצמי שיהיה-שהמציאות בימנו כבר איננה אנושית,אנשים מעדיפים לפעול לקידום עצמי ולא לקידום חברתי בכך שלא עוזרים לאנשים בשעות הקשות ביותר בחייהם בהם הם צריכים את עזרתם של הצלמים.

התובנות שהסקתי מהמחקר,הוא שבהמשך דרכי אם ארצה להפוך לצלם עיתונות-המראות הקשים שראיתי במהלך חקירת עבודתי אני אפעל בגימור מוחלט ממה שראיתי שקורה.